<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תר"ב</h1>
<h2>דף קיד.</h2>
נראה בעיני שאין מסדרין בבעל חוב כ"ש בכתובה ומזונות דקיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דלית ליה סידור כדמוכח בגמר' דאמר דמזבני' לגמרי (משלשה) [משלשים] ימים ואילך בשילהי המקבל דלא גמר מיכה מיכה מערכין ולא קל וחומר אלא יליף ליה מהוא דערכין. הוא ולא בעל חוב. וראיה לדבר דסתם משנה דערכין בפרק השג יד דקתני (העני) [היה עני] והעשיר (ועני והעשיר) [עשיר והעני] נותן ערך עשיר. ור' יהודה פליג עליה דעני והעשיר וחזר והעני דנותן ערך עשיר ודריש ליה מהוא הוא במכותו מתחלתו ועד סופו. ורבנן ליה להו הך דרשה אלא בעל כרחך דרשינן ליה כדדרשינן הכא הוא ולא בעל חוב כרשב"ג דהכא. ור' יהודה סבר לה כמאן דאמר מסדרין הילכך דריש ליה התם כדדרשינן ליה הכא למאן דאית ליה מסדרין (להו) להוא במכותו מתחילתו ועד סופו. הרי רשב"ג דקיימא לן כוותיה במתני' היכא דלא פסיק תלמודא הלכתא כמאן דפליג (עלייהו) [עליה]. ורבנן דפליגי עליה הכא לאו משום דאית להו סידור דאם כן כי מיבעיא לן מהו שיסדרו ליפשוט מדרבנן דמתני' דמסדרין אלא רבנן דמתני' לא איירו בסידור בשעת מכר אלא בשעת העבוט דכולה מתני'. ומימרא דשמואל דמנתח נתוחי היכא דנחית מלוה לתורת משכון אבל היכא דנחית לתורת מכר בית דין יורדין לנכסיו ולמטלטליו ומכריזין על הקרקעות ולא על המטלטלין כדאמרינן שמא יגנבו ולוקחין כל מה שבתוכו ואפי' מגלימא דעל כתפיה. ונר' לי דאפי' מלוה נכנס לביתו ועביד דינא לנפשיה ואינו עובר בלאו דלא תבוא אל ביתו כן מוכר נכנס לביתו של לוקח כמו על שכר פונדוק או ודיוקנאות. והאי דקאמר רבן שמעון משלשים יום ואילך מוכרן בבית דין כלומר יכול למוכרן לזמן בית דין. וכיון שיכול למוכרן לזמן בית דין אינו חייב להחזיר. והאי דקפריך ליה רב נחמן לההוא תנא אליבא דרבנן הכי פירוש' השתא זבוני מזבנינן דברים שבכלל סידור כגון כר ומחריש'. ונר' לי דכר לאו לשכיבה דאם כן אפי' ביום יחזיר דיש שכיבה ביום כדאמרי' בברייתא ונותן מיטה ומיטה ומצע לעשיר ולא מפליג בין יום ללילה. (וכר) ומחרישה נמי כמו שפר"ח לגרר במחרישתא דכספא כדעבדא ליה (אומיה) [אימיה] דרבינא לרבינא. ודרך להתגרר ביום במגררתא ולא בלילה שהוא ערום או אין דרך מרחץ שלהם בלילה דאי במחרישה של בקר א"כ כל כלי אומנות חייב להחזיר וקרא לאו הכי כת' אלא במה ישכב כי היא כסותו היא שמלתו ושכב (באומנותו) [בשמלתו] וברכך אבל כלי אומנות לא אלא כלי תשמיש לגופו. וכר ומחרישה זבוני מזבנינן סדורי מסדרינן. ופריך לי[ה] ומי מזבנינן והתנן (ה)מחזיר את הכר וכו' ולעולם עד שיעני או עד שיעשיר וקל וחומר דידן כי לא כלום הוא דזבוני לא מזבנינן ודילמא סבירא ליה מסדרינן דמטעמא דידן לא תיפשוט דאין מסדרין אי נמי מסדרין אית להו אלא שאין להם זמן שלשים יום להשבת העבוט. ומדרבנן נמי שמעי' לא מצי יליף דאין מסדרין דלא מסיק אליביה ההוא שינויא דשני רב נחמן להאי תנא אי ס"ד אית ליה לרשב"ג האי סברא ליכא מידי דלא חזי ליה וממתני' דערכין ליכא למיפשט דמפירושא דתלמודא פשיטנא ליה. וקיימא לן כל מקום ששנה וכו' והרי רבנן סתם משנה דפליגי עליה דר' יהודה בערכין כדפרישי' והלכתא כוותייהו בעני והעשיר וחזר והעני דבעל כורחין אית להו דאין מסדרין. והרי ר' יוחנן וכולהו אמוראי דאית להו אין מסדרין. וההוא דנושין בו אלף זוז דמפשיטין אותו איצטליתו דילמא סבירא ליה דאין מסדרין ולענין חזרה קאמר דלית ליה ההיא סברא דעד ל' יום מהדר בעיניה אלא לאלתר מזבינן לה ומחזירין לו איצטלית הראויה לו דהאי סברא דמהדר בעיניה דיחוייא הוא. ור' ישמעאל ור' עקיבא אית להו בעיניה מהדרינן לענין חזרה. ונראין הדברים דלענין חזרה מיירו דהא בפר' ר' אליע' במתני' קתני אמ' לו ר' עקיבא אפי' אתה מוכר שער ראשך וכו' ופריך ליה ש"מ אין מסדרין בבעל חוב ומשני. ואי אית ליה לר' עקיבא מסדרין הוה ליה לאקשויי מדידיה אדידיה אע"ג דבריית' היא סתמא דתלמודא הוה ידע ליה דהא בכמה דוכתי מייתי ליה. וניחא לן לאוקמה לענין חזרה ורווחא שמעתא מלאוקומי בסידור ומשני שינויי דחיקי. ובסידור לא איירי ר' עקיבא ומצינן למימר דאית ליה מסדרין או אין מסדרין. וההיא דבעי מיניה רבה בר אבוה מאליהו כו' נר' לי דה"ג אשכחיה רב בר אבוה לאליהו אמ' ליה מנין שמסדרין בבעל חוב א"ל גמר מיכה מיכה מערכין ולא גרסי' מהו אלא מנין. וה"פ מנין שמסדרין לההוא תנא דברייתא דאית ליה סידור דאיכא דמפיק ליה מקל וחומר שסידרו ואית דמפיק מיכה מיכה. א"ל גמר מיכה מיכה מערכין. כלומ' גמר האי תנא. דללישנא מהו קשיא לי טובא. חדא דהוה ליה לאליהו לאהדורי ליה אין דלא טעמא בעא מיניה ללישנא מהו אלא (מינא) [דינא]. ועוד גמרינן מיכה מיכה הוה ליה למימר. אלא ודאי ה"ג מנין שמסדרין. ולשון גמר מוכיח דאליבא ההוא תנא דברייתא מפרש ליה. וניחא לשנויי הכי מלשנויי שינויי דחיקי. ושוב בדקתי בהלכות גדולות שלנו ובהלכות גדולות של אספמיא שכתוב כך מנין שמסדרין לבעל חוב אמ' ליה גמר מיכה מיכה מערכין. אבל בעונותינו שרבו רבו מגיהי ספרים בתלמוד ואין מדקדקין בדבר. אבל בספרים החיצונים לא הורגלו. וסמוך עליה דהלכתא אין מסדרין. ומספר הכתובה נלמוד שכן כתב לה ואפי' מגלימא דעל כתפאי שתיקנו רבנן בתראי על ידי מטלטלי אגב מקרקעי אליבא דהלכתא. והאי נמי אליבא דהלכתא שידעו ופשיטא הוה להו שאין מסדרין דאפי' מוסף על נכסין דאי' להון אחריות ודלית להון אחריות ואפי' מן גלימא. ותו אמרי' מיניה ואפי' מן גלימא דעל (כתפאי) [כתפיה]. ועוד דקיימא לן כל ישראל בני מלכים כדפסק רב בשמונה שרצים ואע"ג דאמרינן התם ולאו (מטעמא) מטעמיה היינו אליבא דרב דפסיק בהלכות שבת כר' יהודה אבל לשמואל ור' יוחנן דפסקי כר' שמעון דקיימא לן כוותיהו הלכתא כותייהו ומטעמייהו ועוד דרשב"ג דאמר הכי במתני' דלא את הלוף ושונה בדבר מפריד אלוף.
